בחנוכה תעלה ברשת התערוכה האינטרנטית "להגדיל את האור"
זו ההזמנה הרשמית ואפשר כמובן להעביר גם לחברים שעדיין רוצים לצייר ציור ולהשתתף בתערוכה. יש עדיין מספיק זמן ואני אשמח כמובן עם כל ילד שיצטרף אלינו.
וזה הפרס
חבילת צבעי אקריליק איכותיים ובד ציור. התערוכה תתחלק לפי שכבות גיל, ולכל שכבה הפרס בנפרד לילד שהציור שלו ייבחר. אז יש סיכוי טוב לזכות.
חשבתי הפעם דווקא להעביר לכם קטע מעניין על חינוך, איך זה קשור?
חנוכה- מלשון חינוך. התחדשות. והרבה מהעניין של חינוך, זו דוגמא אישית. אם מעמיקים קצת ברעיון של חינוך ילדים וגם הדרכה, מבינים, שחינוך אמיתי מתחיל בעצמי, וכל התרוממות אישית עוברת ומשפיעה באופן הכי טוב על הילדים. זה חינוך בצורה הטהורה והעמוקה. חינוך של הסברים, של הטפה הוא חיצוני יותר, ואנחנו צריכים את זה לפעמים, מה לעשות. יחד עם זאת יש להיכן לשאוף.
יש כאן קטע מאוד מעניין בעיניי שנקרא להיות דוגמא אישית, שלקוח מקורס שנקרא "ככה לא מחנכים" של בית ספר תורת הנפש בירושלים. למרצה קוראים יצחק שפירא ויש לו גישה מאוד מיוחדת לילדים והוא גם נותן כל מיני דוגמאות מהחינוך שלו כילד ודברים שלמד מאבא שלו על חינוך. אני מצאתי את זה מאוד מעניין ומלמד.
"להיות דוגמא אישית
כשאני אומר שאני רוצה להיות דוגמא אישית פירושו של דבר בעצם, שאני אומר לעצמי אל תחנך מישהו אחר אלא תתחנך בעצמך. אם אני חוזר למשפט של אבא שלי, זה עוד יותר חריף ממה שאמרנו עכשיו, אני מעולם לא חינכתי את הילדים שלי. הפוך, הם חינכו אותי. אם אני לוקח את המסר החשוב הזה מפה, זה: אל תחנך מישהו אחר- תחנך את עצמך.
כשאני רוצה להגיד לעצמי שאני מחנך את עצמי, אני לא רק חושב איזו דוגמא אישית הייתי רוצה שהילד יראה וממילא יבין, זה משהו קצת יותר עמוק מזה, כי בקשר של הילדים להורים, שהוא קשר מאוד מאוד חזק, הילדים מבינים וקולטים היטב את מה שעובר על ההורים, ומה שההורים חווים בתוך עצמם בפנים.
לכן כשאני אומר דוגמא אישית, אני בעצם רוצה להגיד שאני מרגיש שאני מחנך את עצמי, וזה שאני מחנך את עצמי זה עצמו גורם שהילדים שלי יתחנכו בעצמם. בשלב הזה אני לא חושב על החינוך שלהם אלא בעיקר על החינוך של עצמי. אני יוצא מתוך נקודת הנחה שהקשר ביננו הוא כל כך חזק עד שכל דבר שקורה בתוכי, הוא בעצם גם משפיע עליהם.
הדרך הרגילה שלי לחשוב על חינוך זה שאני רוצה להעביר מסר, איזו תובנה שהתחדשה לי או תובנה שהבאתי מהעבר שלי אל מול הילדים. אבל מה שאנחנו רוצים להדגיש שבמקום להעביר אותו צריך לבצע אותו. הילד מבין הכל.
במקרה שהילד קולט שאתה נותן לו מסרים אבל בעצם אתה לא חי אותם בפנים הוא מתחנך עכשיו לחיות בשניות. שבחוץ צריך לעשות הצגה ובפנים החיים הרבה פחות יפים והרבה פחות אמיתיים ונכונים. הילדים צריכים להרגיש שיש זהות בין מה שמתחולל אצלך בפנים לבין מה שאתה משדר כלפי חוץ. אם אתה משדר להם בחוץ אחרת ממה שאתה חי בפנים, הם קולטים את זה מיד.
הגמרא במסכת סוכה אומרת שהשיחה של הילדים בחוץ היא או של אמא או של אבא. זה אומר שהילדים בעצם קולטים היטב היטב את איפה שההורים נמצאים, וכשרואים איך ילד מדבר, מתנהג, יודעים שהוא קיבל את החלק הזה, את האישיות הזו מההורים שלו.
לכן כשאני אומר דוגמא אישית אני אומר פה שני חלקים, אחד- שלא יהיה פער בין איך שאני מדבר עם הילד לבין איך שאני חי בתוך עצמי, כך שתהיה זהות גדולה בין החיים הפנימיים לבין מה שאני דורש ממנו. אבל יותר פנימי זה כשאני מתרומם אני בעצם מרים יחד איתי את כל מי שקשור אליי ומי שקשור אליי בצורה הכי חזקה זה הילדים שלי. זה צריך להיות חלק מתפיסת העולם שלי, זה שאני קשור אל הילדים זה פועל שכל עילוי שאני מתעלה בתוך עצמי אני מעלה גם כן אותם"
שיהיה שבוע טוב,
רינת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לשמוע תגובתכם